פסק-דין בתיק ע"א 24964-05-11

כב' השופטת רחל ברקאי:

1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט שלום בבאר-שבע (כב' השופט עידו רוזין) בת.א. 6965/07, מיום 22.3.2011, אשר דחה את תביעת המערערת, תביעה המבוססת על שטרות חוב ושטר ביטחון, מחמת התיישנות ושיהוי.

2. בהודעת הערעור יצאה המערערת כנגד קביעותיו של בית משפט קמא וטענה כי שגה בית משפט קמא עת קבע כי התביעה התיישנה ולחילופין טענה כי לא היה נכון לדחות את תביעתה מחמת שיהוי.

3. חזרתי והפכתי בהודעת הערעור וכן בעיקרי הטיעון מטעם הצדדים ורואה אני לנכון לדחות את הערעור, בהתאם להוראת תקנה 460 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.  קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא מעוגנות בממצאים העובדתיים שבאו בפניו והממצאים תומכים במסקנה המשפטית לפיה התיישנה עילת תביעת המערערת וכי לא נפלה כל טעות שבחוק בפסק דינו של בית משפט קמא.

4. המערערת הגישה תביעה לבית משפט קמא לביצוע 9 שטרות שקיבלה לידיה ממר ישראל וינשל (החייב), ובערבותם של שלושה ערבים, ביניהם המשיב. שטרות אלו מתועדים לשנת 1988 ו-1989. אין חולק כי שטרות אלו שהוחזקו על ידי בנק הוגשו לביצוע בתיקי הוצאה לפועל בשנת 1989. תיקים אלו נגנזו בשנת 1995 ונמחקו בשנת 1997. לאחר מכן מסר הבנק את השטרות לידי המערערת וזו פתחה בהליכי הוצאה לפועל כנגד החייב, כאשר בשנת 2004 ביקשה לצרף את המשיב כחייב נוסף ברשימת החייבים ובהתאם ביקשה לשלוח אזהרה למשיב.

5. בית משפט קמא סקר ארוכות את הראיות אשר באו בפניו וקבע קביעות עובדתיות לעניין מניין תקופת ההתיישנות שלא מצאנו לנכון להתערב בהן. קביעות אלו מעוגנות היטב בתשתית הראייתית ומשהוכח כי לא בוצעה כל מסירה למשיב, במסגרת תיקי ההוצאה לפועל שנפתחו בשנת 1989. וכי רק בשנת 2004, ננקטו לראשונה הליכים מכח השטרות כנגד המשיב, הליכים אליהם הוזמן המשיב, נכונה היתה קביעתו של בית משפט קמא כי התביעה נשוא השטרות התיישנה.

בהינתן האמור לעיל, אמליץ לחבריי לדחות את הערעור, אף מבלי להידרש לסוגיית השיהוי, אותה קבע בית משפט קמא.  כמו כן אמליץ לחייב המערערת בהוצאות המשיב בסך של 15,000 ש"ח.

כב' השופטת רויטל יפה-כץ - אב"ד:

אני מסכימה.

כב' השופט אריאל ואגו :

אני מסכים.

לפיכך הוחלט על פי פסק דינה של כב' השופטת ברקאי.